ג׳חנון ביתי לשבת בבוקר

בערב שבת, כשעה אחרי שסיימו לגלגל. ב־100–110 מעלות הג׳חנון רוצה 9–11 שעות, כלומר הכנסה בשמונה בערב והוצאה בשבע בבוקר. פחות משמונה שעות והוא לא יגיע לצבע הקרמל ולמרקם הרך שבגללו עושים את זה בכלל.

אם הג׳חנון מוגש כארוחת בוקר עם ביצה ועגבניות — 150 גרם חמאה רכה נותנים את הטעם הכי טוב. אם בבית שלך הוא נאכל לצד ארוחה בשרית, קחי מרגרינה רכה בהכשר פרווה מתאים באותה כמות בדיוק, והתוצאה קרובה מאוד.

או שיש בו יותר מדי מים, או שלא נח מספיק. התחילי מ־2½ כוסות מים ל־קילו הקמח והוסיפי רק אם הבצק לא מתאחד. ואל תוותרי על שתי המנוחות — שעה לבצק כולו ואז עוד מנוחה לכדורים. בצק נח נמתח כמעט לבד, בצק לחוץ נקרע.

כי זו אפייה ארוכה ולא צלייה. בחום גבוה יותר החוץ ייצרב והפנים יישאר בצקי, והשומן שבין השכבות יברח במקום להיספג. בחום הנמוך הזה השכבות מתמזגות לאט לאורך הלילה וזה בדיוק המרקם שרוצים.

לא בסיר ג׳חנון מרופד בנייר אפייה — הבצק עצמו לח מספיק והמכסה שומר על הקיטור. חשוב יותר שהמכסה יהיה סגור היטב לאורך כל הלילה; אם הוא רופף, אפשר לאטום בנייר כסף מתחתיו.

שש הביצים יושבות מעל הגלילים, לא מתחת ולא ביניהם, ישר מהמקרר בקליפה שלהן. הן מתבשלות לאט כל הלילה ויוצאות חומות ורכות במיוחד. אם מפחדים מסדקים, אפשר לעטוף כל אחת בנייר כסף.

כן, וזה מה שאני עושה כשאני כבר טורחת על קילו קמח. מגלגלים, מסדרים בקופסה ומקפיאים לא אפויים עד 3 חודשים. בערב שבת מסדרים אותם קפואים בסיר, מוסיפים חצי שעה לזמן האפייה, והכול כרגיל.

בערך 14–16 גלילים, תלוי בגודל הכדורים — סיר ג׳חנון סטנדרטי מתמלא בדיוק. אם רוצים כמות קטנה, אפשר לחצות את כל המרכיבים, אבל לא לקצר את הלילה בתנור: זמן האפייה נשאר זהה.

בהחלט. אין כאן שמרים, אז הגלילים לא מתפיחים ולא מתקלקלים אם הם ממתינים — מגלגלים בבוקר, מסדרים בסיר מרופד בנייר אפייה, מכסים ומחזיקים במקרר עד הערב. מוציאים חצי שעה לפני ההכנסה ל־100–110 מעלות, כדי שהסיר לא ייכנס קפוא. הבצק אפילו נוח יותר לגלגול אחרי שהשומן שנמרח בו התקשה.