נרשמתי בשלוש לפנות בוקר, כי ידעתי שאם אחכה לבוקר אמצא סיבה לא לעשות את זה. לא פחדתי מהמקום — פחדתי מלהיות האשה שאיש לא מדבר איתה בארוחת הערב.
בערב הראשון ישבנו עשר נשים סביב שולחן ארוך. שבע מהן הגיעו לבד. זה הרגע שבו הבנתי שהסיפור שסיפרתי לעצמי שנתיים פשוט לא נכון.